דר' אייל נחמיאס – וטרינר

כלב חדש הגיע, ברכותנו על שבחרתם לצרף לחייכם כלב חדש
הכלב הוא ללא ספק חלק בלתי נפרד מהמשפחה ועלינו, כבעליו, מוטלת האחריות לדאוג לבריאותו ורווחתו.
לרבים מכם זהו הגור הראשון שאתם מגדלים ושאלות רבות מתעוררות לגבי הגידול והטיפול בגור. החלטנו לצרף לכם מעט מידע ראשוני וכן עצות ו"טיפים" שיכולים לעזור בתהליך הגידול – שלעיתים נראה מפרך – אך ללא ספק מלא כיף והנאה.
המסירה:
הגור נמסר לכם לרוב, החל מהשבוע השמיני ( החל מיום 49 ) לחייו. תקופה זו היא קריטית מבחינת הגור: הגור רגיש לשינויים וטראומות. עד גיל זה הגור שהה במחיצת אחיו לשגר ואימו ובבת אחת נלקח מסביבתו המוכרת (הסביבה הפיזית והחברתית). הוא נמסר למשפחתו החדשה והאוהבת, אך בשלב זה עדין בלתי מוכרת לו לחלוטין.
ללא ספק זהו אירוע טראומטי לגור הצעיר והיות והתקופה בה נעשה המעבר גם ככה קריטית לגור, הרי שהחוויה יכולה להיות מאוד לא נעימה עבורו. עלינו להיות מודעים לכך ולנסות להקל עד כמה שניתן את כאב הפרידה של הגור. הגור היה רגיל להיות כל הזמן בחברת אחיו לשגר. כדאי לתת לו הרגשה שהוא עדיין בחברה: להיות איתו, ללטף אותו, לשחק איתו אך בו בזמן לאפשר לו מספיק זמן מנוחה שכן הרבה שעות מהיממה הגור עדיין זקוק לשינה.
בקיצור: כשהגור נח או ישן, לא להפריע לו! כשהוא מתעורר, להוציא מיד לפיפי (ראו סעיף "חינוך לצרכים") ואח"כ להשתדל להיות איתו. צריך לזכור שבעתיד הגור יצטרך לבלות שעות לבד (כשבני המשפחה בעבודה או בבית הספר) ולכן רצוי להרגיל אותו בהדרגתיות לשהות לבד.

במיוחד בימים הראשונים יתכן והגור ממש יבכה (יללות חזקות) ובמיוחד בלילה. בלילה, כדאי להכין לו שמיכה מקופלת ולהניח אותה למרגלות המיטה במרחק של הושטת יד וכשהגור מתחיל להרגיש בודד וליילל, פשוט להושיט את היד וללטף אותו; כך הוא ירגיש שיש לידו מישהו וזה ירגיע אותו.
למשפחות עם ילדים: אנו חוזרים ומדגישים את הצורך של הגור במנוחה ושינה. אנא הקפידו שההתלהבות של הילדים מהחבר החדש לא תגרום לכך שכל הזמן יתעסקו איתו ובכך תמנע המנוחה מהגור.
גור עייף הוא גור שהתפתחותו הפיזית והמנטלית נפגעת בגלל חוסר המנוחה!
אחרי תקופת ההסתגלות לבית החדש ולמשפחתו החדשה, הגור יראה בכם את להקתו ויתחיל לבסס את מעמדו החברתי בלהקה.
תקופת ההסתגלות חשובה לגור ואנו בטוחים שתעשו הכל על מנת להקל עליו את משבר הפרידה.
תנאי מחייה:
כלב הוא יצור חברתי מטבעו. בהיכנסו למשפחתו החדשה הוא רואה בכם, כאמור, את הלהקה החברתית אליה הוא שייך. תארו לעצמכם את הרגשתו של הכלב אם הוא ירגיש מנודה ומורחק מהלהקה שלו… כשהמשפחה בבית, הכלב זקוק לחברתכם. אנו בטוחים שחשבתם כבר על איך ישתלב הגור החדש בביתכם ושתעשו כמיטב יכולתכם להעניק לו את הסביבה הפיזית והחברתית לה הוא זקוק.
רשימת מכולת:
תזכורת קצרה על מה שחייבים:
• כלי לאוכל וכלי למים. חשוב לוודא שגודל הכלים מתאים לגובהו של הגור הקטן.

• קולר ורצועה המתאימים לגודל הגור (תאלצו להחליפם עם גדילת הגור). להזכירכם שעל פי החוק כלב חייב להיות קשור ברצועה ולפיו מחסום פה כשהוא ברשות הרבים (וזאת עוד לפני שדיברנו על הסכנות שיש ברחוב כמו כבישים וכלבים אחרים שעלולים לתקוף!)

• שמיכה או שטיח במקום בו הוא אמור לישון.
בנוסף, ניתן להנעים את זמנו של הגור (במיוחד כשאנו לא בבית) בעזרת צעצועים המיועדים לכלבים, או עצם מיוחדת לכרסום שניתן לקנותה, או לגשת לקצב ולבקש עצם ירך של פרה עם מח עצמות. לבשל אותה היטב ולתת לכלב לשחק בה. העצם הזו קשה מדי לפיצוח והכלב יכול לבלות שעות בנסיון לכרסם אותה. יתרון נוסף שיש לאביזרי הכרסום: תוך כדי נסיונות הכרסום, הכלב מנקה את שיניו וכך מצטברת פחות אבן שן שיכולה לגרום לנזקים בשיני הכלב.

אביזרים נוספים שכדאי שיהיו כוללים שמפו לכלב, מגבת ומברשת שער (ראו "טיפוח").
הזנה:
הדרישות התזונתיות של הכלב מורכבות.
על מנת לספק לכלב את כל צרכיו התזונתיים יש לבסס את תפריט הכלב אך ורק על מזון מסחרי שמצויין עליו "מזון מלא ומאוזן לכלב". קל וחומר כשמדובר בגור הנמצא בתקופת גדילה מואצת ותזונתו בשלבים אלו של חייו תשפיע על מבנהו ובריאותו הן כגור והן ככלב בוגר.
קיימים כיום מזונות מסחריים רבים בשוק ברמות שונות של איכות, כשהמזונות האיכותיים ביותר נמצאים ברמת "סופר פרמיום". המזונות מופיעים בצורות ובטעמים שונים וכן בטווח מחירים רחב (המחיר לרב קשור לרמת איכות המזון).
רב בעלי הכלבים מעדיפים לתת מזון מסחרי יבש הבא בכופתיות בצורות שונות. המזון היבש נוח מאוד לשימוש, ובכלבים גדולים הוא האפשרות ההגיונית ביותר. אין צורך לדאוג לכך שהכלב "ישתעמם" מהאוכל האחיד. ההפך, כלב שמשנים לו תכופות את סוג המזון מפתח אנינות טעם ואז מתחילות בעיות האכילה. הכלב כבר לא מוצא עניין באוכל שלו ואנו מתחילים לרוץ אחרי גחמותיו הקולינריות, (וכבר שמענו על כלבים שהסכימו לאכול אך ורק סטיק בקר בגריל!). אם הכלב שלכם נהנה מהמזון היבש שאתם מגישים לו והוא טוב לכלב מבחינה רפואית, המשיכו לתת את אותו סוג מזון. בעיית האנינות מתחזקת גם כשמתחילים לתת לכלב שאריות מהמזון שלנו. הכלב מהר מאוד מתרגל לטעם הנפלא של הבישול הביתי ומתחיל לסרב למזון היבש.
היות ולא נוכל לספק את הדרישות התזונתיות המיוחדות של הכלב ע"י מתן שאריות, הרי בעשותנו כן, אנו שוב נכנסים למעגל קסמים שאף אחד לא יוצא ממנו מורווח: לא אנחנו ובוודאי שלא הכלב. בנוסף, לגזעים מסוימים יש נטייה ל"נישנושים" והשמנה, כך שהרגלי אכילה גרועים וכלב שמן הם, לצערנו, מראה נפוץ. לכלבים שמנים יש נטיה לפתח מחלות שונות העלולות לפגוע בצורה קשה בבריאות הכלב ובאיכות חייו.

המזונות המסחריים היבשים מחולקים לפי צרכים שונים (מזון גורים, בוגרים, קשישים, מזון דיאטטי, ועוד ועוד..). בשלב זה של חייו הגור צריך לקבל מזון גורים (Puppy). בהמשך, יש סוגים שונים כשלכל יצרן יש "תוכנית מזון" המייעדת מזון מסויים לגילאים השונים. אנו ממליצים בשלבי הגדילה של הגור לתת לו מזון מסחרי יבש משובח (סופר-פרמיום). במזונות הסופר-פרמיום יש רכיבי מזון איכותיים יותר ברמת נעכלות גבוהה כך שכמות המזון הדרושה לכלב קטנה יותר. כמו כן, כמות הצואה קטנה יותר ויש הטוענים שגם הריח שלה פחות נורא! ככלל, המזונות המשובחים יקרים יותר מהמזונות הסטנדרטים, אך זוהי בהחלט השקעה לטווח ארוך בבריאות ובמבנה הכלב. כמו בבני אדם, היום ידוע שגם בכלבים הבסיס לבריאות טובה ואיכות חיים גבוהה מתחיל בתזונה נכונה.
מנסיון של שנים רבות, אנו בחרנו ב "פורינה פרופלאן" כמזון המומלץ ביותר לכלב בכל שלבי חייו. ל"פיורינה פרופלאן" תכנית הזנה מושלמת ברמה הגבוהה ביותר (סופר פרמיום) המספקת לכלב את התזונה המלאה לה הוא זקוק על פי צרכיו המשתנים. חברת "פורינה" המשקיעה משאבים אדירים במחקר ופיתוח מוצרי תזונה מהשורה הראשונה, פיתחה גם סידרה של מזונות רפואיים המיועדים למצבי חולי שונים, על פי המלצת הוטרינר.
אנא פנו לאחד מאנשי הצוות במרפאה שישמח להסביר לכם על תכנית ההזנה של "פורינה פרופלאן". בעזרת תכנת מחשב יחודית נעזור לכם בהתאמת סוג וכמות המזון המתאימים לכלבכם.
יש לזכור שבכל מעבר ממזון אחד לאחר יש לעשות זאת בהדרגה כשכל פעם מערבבים מעט יותר מהמזון החדש במזון הקודם עד שמגיעים למעבר שלם. לעיתים כלבים רגישים למרכיב מזון מסויים באוכל ולכן כדאי לשים לב תוך כדי המעבר אם הכל בסדר עם הגור (צואה תקינה, הקאות, מצב העור וכו). בגיל 7-8 שבועות הגור אמור לקבל את מנת המזון שלו ב- 4 ארוחות ביום עד גיל 4 חודשים. מספר הארוחות מצטמצם עם הגדילה, כשבסביבות גיל 6-7 חודשים ניתן לתת את המנה ב- 2 ארוחות ביום ובערך בגיל שנה לרדת לארוחה אחת, אם כי מבחינה רפואית מומלץ לחלק את המנה היומית לשתי האכלות למשך כל חיי הכלב במידה והדבר אפשרי. אלו הם רק קוים מנחים. צריך לבדוק תמיד אם הגור נראה טוב (מדד טוב הן הצלעות: אסור לראות אותן אך צריך להרגיש אותן במישוש), הגור גדל ומתפתח טוב ותאבונו בריא.
בעזרת תכנת ההזנה הממחושבת של "פורינה פרופלאן" ניתן לעקוב בצורה מדוייקת אחר עקומת הגדילה של הגור ולאתר בעיות גדילה כבר בשלבים הראשוניים.

חשוב ביותר: תמיד לוודא שיש לכלב כל הזמן מים טריים בכלי מתאים ונקי.

לאחרונה חברת פורינה הוסיפה למזון פרו פלאן לגורים תוסף מיוחד OPTISTART המגביר את יעילות מערכת החיסונית. מקורו של התוסף במרכיבים הקיימים בקולוסטרום בקר (החלב הראשון של הפרה) .הוכח כי התוסף מגביר את יכולתו של הגור מבחינת ההתמודדות עם סכנות האורבות לו בסביבה. קראו על התוסף בכתבה הבאה.

מספר איסורים:
• אין לתת לגור תוספות תזונתיות (כגון קלציום או ויטמינים). תוספות אלו יכולות לגרום לנזק רב ובלתי הפיך במידה והן ניתנות ללא התוויה רפואית. מזון הגורים המסחרי המאוזן והמלא מיועד לספק את כל הצרכים התזונתיים של הגור ותוספות מיותרות יכולות כאמור להזיק ביותר.

• אין לתת לכלב עצמות למאכל: הן עלולות להתקע במערכת העיכול, לקרוע את דופן הושט או המעי וגם לגרום לחסימות וסתימות. לכן, העצמות מקומן בזבל!

• אין לתת לכלבים שוקולד (הוא מכיל חומר שרעיל לכלבים!)

• אין לתת לכלבים בצל על כל צורותיו (חי, מבושל, מטוגן וכו.)

טיפוח:

כלבים אינם בני אדם וגורים אינם תינוקות!
עור הכלב רגיש ורחיצות תכופות מסירות מהעור והשער את שכבת המגן הטבעית שלו וחושפת אותו לפגיעות ונזקים. כשאתם מקבלים את הגור רצוי לרחוץ אותו בעדינות במים פושרים ושמפו המיועד לרחצת גורים. ליבש אותו היטב במגבת (לשים לב בעיקר לבטן ולאוזניים. אסור לנסות ליבש אוזניים בעזרת מקלוני אוזניים. ניגוב חיצוני עדין עם המגבת מספק).
רחצת הכלב נדרשת רק אם הכלב מלוכלך מאוד. במידה והגור התלכלך ניתן לרחוץ במים אך להמעיט עד כמה שניתן את השימוש בסבון. בוץ אינו סיבה לרחצה. הוא מתייבש ונושר מהשער לבד (או עם הברשה קלה). רצוי לרחוץ את הכלב לאחר ביקור בים היות והמלח מגרה את עור הכלב.
אין להשתמש בבשמים, דיאודורנטים וכו' שכן הם עלולים לגרום לגירוי עור הכלב.
להשלמת המראה, אפשר לסרק את השער רק לאחר שהוא התייבש. הברשת השער לעיתים קרובות תבטיח מראה יפה יותר, פחות שער על השטיחים בבית, וכן זמן איכות לכלב ובעליו.

תחזוקת הבית:
פרוות הכלב נושרת כל השנה, ובעונות מסוימות הנשירה משמעותית. שאיבה / טאטוא הבית באופן סדיר יתרמו הן להרגשת הנקיון והן למניעת התבססות פרעושים בבית.
ניתן לתחום את מידת פיזור השער ע"י חינוך הכלב לכך שלא יעלה על מיטות וספות (ראו "חינוך").
בוץ בבית ניתן למנוע ע"י ניגוב הרגליים הרטובות של הכלב לפני כניסתו לבית.

רעיון לשלבים הראשונים:
הגור שקיבלתם עדיין איננו מחונך לעשות את צרכיו בחוץ. תהליך הלימוד מתחיל ממש מהרגע בו לקחתם אותו ונמשך זמן מה. בתקופה זו הגור יעשה את צרכיו בבית עד שילמד אחרת. כדי למזער את ניזקי הפיפיקקי בבית, ניתן להכין לגור מתחם קטן בו הוא יכול להשאר כשהוא ללא הגחה. המיתחם צריך להיות מספיק גדול על מנת שיהיה לגור מספיק מקום לרוץ ולשחק בו, פינה עם כלי האוכל, פינה לישון (שבה מונחת שמיכה או שטיח קטן) וכן פינת עיתונים (לעשיית צרכים) המרוחקת ככל האפשר מפינת השינה ומכלי האוכל. כשהגור סגור במתחם כזה, הוא לרב לא יעשה את צרכיו שם והדבר משמש אותנו גם ללימוד הכלב לעשיית צרכים מחוץ לבית.
מספר נקודות חשובות:
1. המיתחם צריך להיות במקום מרכזי בבית ומוקף ברשת לא צפופה כך שאם אנו בבית והגור נמצא במיתחם, הוא צריך לראות אותנו, לשמוע אותנו ולהרגיש חלק מהלהקה. אם מחליטים שהמיתחם ישמש רק בשעות בהן אין אף אחד בבית, אפשר לבנות אותו גם במקום פחות מרכזי וכשמגיעים הביתה להוציא את הגור ולתת לו להיות בחברתנו.
2. המיתחם איננו הדבר האידאלי לכלב. הוא אמור להקל עלינו במעט את תקופת הלימוד לצרכים. ככל שנשקיע יותר בחינוך הכלב לעשיית צרכים בחוץ, כך הוא ילמד מהר יותר ותקופת המיתחם תהיה מאחורינו (ומאחוריו).
תמיד כשמניחים לגור עיתונים, לוודא שאין בהם סיכות!

חינוך גורים:
כלב מחונך הוא כלב שטוב לו וטוב לבעליו! מה מותר ומה אסור לכלב לעשות – אלו מיגבלות אישיות שכל בעלים צריך להחליט מה מתאים לו. בעיקרון הכלב הוא יצור חכם שלומד מהר מה נדרש ממנו בעיקר כשהחינוך מתחיל כבר בחודשים הראשונים לחייו. כדי להגיע לתוצאות מהירות וקבועות בחינוך, חייבים להיות עיקביים. לכן, אנו ממליצים להחליט מראש מה יהיו הגבולות של הכלב ולחנך אותו מההתחלה לגבולות אלו.
לדוגמא: אם החלטתם שאתם לא רוצים שהכלב יעלה על ספות ומיטות, אז כבר מהרגע שקיבלתם אותו לא להעלות אותו על הספות והמיטות. רוצים לשחק איתו? נהדר – על השטיח או הרצפה. למרות שבתור גור אין דבר מקסים יותר מלהכניס אותו למיטה, בתור כלב בוגר, זה כבר לא יהיה כל-כך פשוט להוציא אותו משם! לעומת זאת, יש כאלו שיגידו שבלי שהכלב מחמם להם את הרגליים במיטה, הם לא נרדמים. כאמור, החלטות אלו הן אישיות וחשוב להרגיש שלמים עם הגבולות שאתם מציבים לכלב.

יש מספר הרגלים שרצוי מאוד להקנות לכלב:
1. עשיית צרכים מחוץ לבית
2. לבוא כשקוראים לו
3. ללכת עם רצועה
4. לא לקפוץ על אנשים
5. לא להרגיל לנשיכות
6. לבסס הרגלי אכילה נכונים
7. להרגיל את הכלב למגע, ליטופים, סירוק השער וכו

עשיית צרכים מחוץ לבית:
החינוך לעשיית הצרכים מחוץ לבית נתפס אצל רבים כמשימה מפרכת. למעשה, אם נשקיע את המאמץ הדרוש, בעקביות, בשבועות הראשונים, ילמד הגור במהירות (אפילו תוך כחודש ימים) את ההרגל הרצוי.
צריך לזכור מספר דברים:
• הגור עושה את צרכיו בד"כ כשהוא קם מהשינה, לאחר האוכל ולאחר משחק.
• לכלב (וגם לגור) התנהגות אופיינית לפני עשיית הצרכים (ריחרוח, הסתובבות במעגלים) על מנת למצוא את המקום המועדף.
• כלב, באופן טבעי, ירצה לעשות את צרכיו על משטח טבעי (דשא, אדמה וכו).
• הלימוד הטוב ביותר הוא ע"י מתן חיזוקים חיוביים.

אם נחבר את כל הנקודות הללו, נבין שעלינו, הבעלים, מוטלת האחריות ללמוד "לקרוא" את התנהגות והרגלי הגור. כלומר: מיד כשהגור קם משינה/מנוחה, לא לחכות, ולהוציא אותו החוצה למקום שבחרנו עבורו (רצוי שהמקום לא יהיה רחוק מדי מהבית, וכמובן לא על מדרכות, בגני שעשועים וכו). אותו כנ"ל לאחר הארוחה ולאחר המשחק. כמו כן, תמיד להיות ערניים להתנהגות המקדימה את עשיית הצרכים וכשהיא מופיעה, מיד להוציא. למי שגר בבניין וצריך לרדת למטה, כדאי לקחת את הגור בידיים עד שמגיעים למטה אחרת צפויות תאונות בדרך (גור בד"כ לא ישתין כשהוא בידיים).
לגבי הלילה: להוציא לצרכים לפני השינה. הגור לא יכול בשלב זה להתאפק את כל שעות הלילה ולכן למי שמוכן להשקיע גם בלילה, כדאי להוציא כל 5-6 שעות. לרובנו זה קשה ולכן, כדאי לשים במרחק מה מהשטיח של הכלב מישטח עיתונים ולהרחיק שטיחים אחרים מהחדר. כאמור, בלילה רצוי שהגור ישן ליד המיטה.
בשעות בהן אין איש בבית, הגור יכול להיות במיתחם שסידרנו לו (כפי שפורט קודם). ברגע שמישהו נכנס הביתה, מיד להוציא את הגור (הגור מתרגש מאוד כשאנחנו באים הביתה. התרגשות = פיפי!).
חשוב: כל פעם שהגור עושה צרכיו בחוץ, לשבח אותו, ללטף אותו ואפשר גם לתת צ'ופר (ביסקוויט מיוחד לכלבים או חתיכת נקניק קטנה, לדוגמא). אלו החיזוקים החיוביים שבעזרתם ירצה הגור לעשות בחוץ.
ככל שניתן לגור יותר הזדמנויות לעשות צרכיו בחוץ, נשבח אותו כשהוא עושה זאת ונצמצם את הפעמים שהוא עושה בבית, כך ילמד הגור מהר יותר וטוב יותר את ההרגל.
מה עושים כשיש "תאונות" בבית?
עם כל המאמצים שלנו, לגור הקטן בהחלט יהיו תאונות פיפיקקי בבית. בשום פנים ואופן אין לגעור בגור, אין להכות אותו, אין לדחוף את האף שלו לתוך הצרכים, אין לגרש אותו לחדר אחר וכו. הגור לא יקשר את העונש עם מיקום הצרכים אלא יבין שגוערים בו על כך שעשה אותם. התוצאה: כלב שיפחד לעשות צרכים בנוכחות בעליו (ללא קשר למיקום). יתרה מכך, בשל פחדו, הכלב ינצל את השעות בהן הבעלים לא בבית לעשות את הצרכים…
כשיש תאונת פיפיקקי בבית, צריך לנקות את המקום ורצוי לרסס עם מטהר אויר (עדיף כזה שמנטרל ריחות בע"ח). כך לא ישאר ריח שיגרה את הגור לעשות שם שוב.
אין להעניש את הגור בשום דרך, ולהמשיך בחיזוק ההרגל הרצוי כפי שתואר קודם. עם מעט סבלנות, רצון טוב והבנה אפשר לעבור את התקופה הזו בזריזות וביתר קלות.

לבוא כשקוראים לו:
הרגל זה חשוב ביותר הן לכלב והן לבעליו שכן הוא מאפשר לבעלים שליטה מרחוק בכלב. כלב שאינו נענה לקריאת בעליו יכול ללכת לאיבוד, להיפגע ואף לגרום נזק בעצמו. את ההרגל הזה נשריש ע"י כך שנקרא לגור בשמו (תחילה ממרחק קטן) וכשהוא בא, לתת חיזוק חיובי (הביסקוויט/נקניק!).
אם אין צ'ופר בנמצא, להקפיד לתת חיזוק חיובי אחר (אם כי אוכל, במקרה זה, עובד נפלאות). כל פעם לנסות להגדיל את המרחק ממנו אנו קוראים לגור ולחזק כשהוא בא. גם במקרה זה אין לגעור בכלב על כך שלא בא כי הוא לא יקשר בין המעשה לעונש!
בסופו של דבר הכלב יהנה לבוא לקריאתכם.
ללכת עם רצועה:
על פי החוק כלב חייב להמצא ברשות הרבים כשהוא קשור ברצועה. לא פחות חשוב מכך, כלב שאינו קשור ברצועה, חשוף לפגיעות רבות כמו ממכונית חולפת, כלבים תוקפניים, אכילת זבל וכו, או אף להוות מטרד בעצמו כלפי ילדים או אנשים הפוחדים ממנו. לכן, לטובת הכלב ובעליו, מומלץ באופן חד משמעי ללכת עם הכלב ברשות הרבים כשהוא קשור ברצועה. יש להרגיל בעדינות את הגור ללכת איתכם כשהוא קשור ברצועה ולהמנע ממשיכות חזקות שיכולות להזיק לאזור הצואר שלו. גם כאן, חיזוק חיובי כשהגור הולך יפה ברצועה יעשה את העבודה. שחרור הכלב להוצאת מרץ ומשחק יעשה במקומות בטוחים לכלב ותחת השגחתכם.

לא לקפוץ על אנשים:
הרגל הקפיצה של הכלבים בעייתי מאוד בעיקר בכלבים הגדולים: כשכלב גדול קופץ משמחה על הילד שבא הביתה מבית הספר ומפיל אותו, זה כבר לא מאורע שמח כל כך. או כשבאים אורחים לבית והכלב השמח קופץ על האורחת … התמונה מדברת בעד עצמה ומכאן ברור הצורך בלימוד הכלב שלא לקפוץ על אנשים. החינוך מתחיל ממש מההתחלה, כשהגור קופץ עלינו תוך כדי משחק, עלינו לתפוס אותו בכתפיו ולהוריד אותו למטה תוך אמירת "לא!" קצרה ותקיפה (לא בצעקה). כל פעם שהגור קופץ (מכל סיבה שהיא), לחזור על כך. כדאי להסביר לילדים מדוע לא רצוי שהכלב יתרגל לקפיצות ולעודד אותם לתרגל את אותו התרגיל עם הגור.

לא לנשוך:
לכל גור (גם בגזעים שאינם נשכניים) יש את יצר הנשכנות ובעיקר בתקופות בהן השיניים צומחות או מתחלפות. רצוי לא לשחק עם הכלב במשחקי נשכנות ואם הוא בכל זאת מראה צורך בלנשוך, מיד להוציא את היד/רגל/מכנס מהפה של הגור תוך אמירת "לא" תקיפה, ולהציע לו משהו שמותר לו לנשוך (כמו צעצוע, עצם משחק וכו).

ביסוס הרגלי אכילה נכונים:
בהסבר על תזונת הכלב, כבר הזכרנו את אהבת הנישנושים שיש לכלבים, ולדבר גם השלכות בתחום ההתנהגות: כלבים אלופים בלהתחנן לשאריות מזון, במיוחד בשעת הארוחה של הבעלים, ויש גם כלבים ש"חוטפים" אוכל מהשולחן או השיש. אלו הן בעיות התנהגותיות. לכן, בשום אופן אין לתת לכלב אוכל מהשולחן שכן זה רק יחזק את ההרגל השלילי (הוא הרי מקבל חיזוק חיובי!).
הכלב צריך להיות רגיל לקבל את ארוחותיו בזמנים מסודרים ובכלי האוכל שלו. ארוחות מסודרות (בהרכבן, כמותן וזמן המתן) תורמות לבריאות הכללית וההתנהגותית של הכלב, מורידות תופעות כמו גזים במערכת העיכול ומאפשרות לנו כבעלים לעקוב אחר התאבון של הכלב.

להרגיל את הכלב למגע:
ככל שנלטף ונפנק את הגור במגע עדין, כך הוא יהיה רגיל יותר למגע של אנשים. הדבר חשוב הן מבחינת הקשרים החברתיים של הכלב עם הסובבים אותו (בעיקר ילדים שאוהבים ללטף, לעיתים לא כל כך בעדינות) והן לטיפולים הוטרינרים. כלב הרגיל למגע יאפשר לוטרינר לבדוק אותו ולטפל בו ביתר קלות. חשוב להרגיל את הכלב למגע בכפות הרגלים ולפתיחת הפה. הדבר חשוב גם לאלו שמתכננים לקחת את כלבם לתחרויות שכן בתחרויות השופטים בודקים את מינשך שיני הכלב.

אילוף:
ישנן רמות שונות של אילוף בהתאם לדרישות אותן יתבקש הכלב לבצע (כלב משפחה, כלב נחייה לעיוורים, כלב בשרות המשטרה וכו).
האילוף הבסיסי לכלב נעשה בדרך כלל ע"י הבעלים בקבוצה או הבשיעורים פרטיים, והוא מקנה לכלב מיומנויות בסיסיות כמו: רגלי, שב, ארצה, השאר, בוא וכו. אנו ממליצים על אילוף בסיסי זה שכן הוא מקנה לבעלים יותר שליטה בכלב (חשוב, לדוגמא, כשילד לוקח כלב לטיול) וגם נותן לכלב גבולות ברורים בהם הוא לומד לתפקד. כדאי להתייעץ עם הוטרינר שימליץ על הגיל ומסגרת מתאימה באזור מגורכם.

בריאות:
כבעליו של כלב מוטלת עליכם האחריות לדאוג לבריאותו הפיזית והנפשית וכן לבריאות הציבור שבא במגע ישיר או עקיף עם הכלב.

חיסונים:
כל כלב חייב להיות מחוסן, על פי חוק, לכלבת. החיסון השנתי כרוך בתשלום מסויים לעירייה/מועצה מקומית והכלב מקבל מספר רשיון. היום חיסוני הכלבת מבוצעים גם אצל הוטרינרים הפרטיים. יש מספר רשויות בהן דורשים גם החדרה של צ'יפ תת-עורי המאפשר זיהוי של הכלב.
בנוסף לכלבת, יש עוד מספר חיסונים לכלבים שחשוב מאוד לתת לכלב מידי שנה והם כולם מרוכזים בתרכיב אחד הנקרא "משושה". חיסון ה"משושה" נותן הגנה חיסונית מפני מספר מחלות כלביות קשות (כולל הפרבו הידוע לשימצה). בשנה הראשונה לחייו צריך הגור לעבור סידרה של שלוש זריקות "משושה" בהפרש של כשלושה שבועות בין אחת לשניה ורק בתום הסדרה, ניתן לצפות שהגור יהיה מחוסן. לאחר מכן יש לתת את ה"משושה" פעם בשנה (זריקה אחת). צריך לקחת בחשבון שעד שהגור לא סיים את כל סדרת החיסונים, הוא לא נחשב מחוסן. לכן, רצוי בתקופה זו לא להביא אותו במגע עם כלבים או גורים שאנו לא מכירים ולא יודעים האם הם מחוסנים, למנוע ממנו מגע עם הפרשות של בע"ח אחרים וכו.
ישנם גורמי מחלה הנפוצים יותר באזורים שונים בארץ ויש וטרינרים הממליצים לתת זריקות ספציפיות כנגד אותם גורמים (לדוגמא: זריקת מניעה ל "תולעת הפארק" המומלצת ע"י רבים מהוטרינרים). ההמלצה לחסן תלויה גם על פי מידת הסיכון לחשיפה שיש לכלב שלכם. אנא התיעצו עם צוות המרפאה שישמח להסביר לכם על שגרת החיסונים והטיפולים המונעים הממולצים במרפאתנו.
החיסונים שהכלב קיבל נרשמים בפנקס החיסונים שלו, ורצוי להביא את הפנקס בכל ביקור במרפאה.
תילוע:
הכלב הוא מאכסן של מספר תולעי מעיים שחלקן יכולות להדביק גם בני אדם. חשוב לתלע (לתת טיפול נגד תולעים) כל 6 חודשים באופן שוטף. התילוע בגורים חשוב ביותר שכן תולעי המעיים בגור יכולות לגרום לו לבעיות עיכול קשות.
טפילים חיצוניים:
בעיית הקרציות והפרעושים בכלב ידועה. הטפילים החיצוניים, בנוסף להיותם מטרד, מהווים סיכון רפואי שכן הם עלולים להעביר גורמי מחלה קשים. הפרעוש מעביר את תולעת הסרט ויכול לגרום לאלרגיה קשה, הקרצית עלולה להעביר את חיידק הארליכיה הגורם למחלה קשה ביותר "קדחת הקרצית" העלולה לגרום למוות של הכלב. למזלנו, קיימים היום בשוק תכשירים מצויינים ונוחים מאוד לשימוש למניעה וטיפול בבעיה.
התכשירים המתקדמים יקרים יותר אך הם יעילים בהרבה מהתכשירים הרגילים, פעילותם נמשכת לזמן רב יותר והם מגיעים גם באמפולות לטיפטוף על הצואר (דבר המקל מאוד על השימוש). כדאי להתייעץ עם הוטרינר לגבי התכשיר המתאים לגיל הגור (יש תכשירים המתאימים לשימוש רק מגיל מסויים). ההמלצה היא לחזור ולטפל על-פי הוראות היצרן (טיפול מונע) ולא לחכות לסימני הטפילים על הכלב. התכשירים החדשים גם בטוחים יחסית למגע של ילדים (יש לעיין בעלון המצורף לתכשיר).
למניעת נגיעות בקרציות יש תכשירים יעילים בצורת קולר המוחלף כל מספר חודשים (בהתאם להוראות היצרן). גם כאן חשוב לבחור תכשיר בהמלצת הוטרינר. במידה ומתגלה קרציה על הכלב, רצוי לשים עליה מעט כוהל, לחכות כמה שניות ואז לשלוף אותה בעדינות (אחרת הראש יכול להשאר בעור ולגרום שם לנזק).
מניעת ייחום:
היחום הראשון של הכלבה יכול להופיע בגילאים שונים כתלוי בגזע הכלבה ומצבה הכללי. בגזעים הקטנים היחום הראשון יכול להופיע אפילו החל מגיל ששה- שבעה חודשים. היחומים הבאים יופיעו כל 5-7 חודשים.
הסימן לתחילת היחום: הפרשה דמית ונפיחות באבר המין. מחזור היחום של הכלבה מורכב, ובמהלכו הנקבה מושכת את הזכרים אליה. לא בכל תקופת היחום הכלבה פורייה אך הסיכון להריון קיים במידה והיה מפגש עם זכר. לכן, מרגע שרואים את ההפרשה הדמית, יש להקפיד שהנקבה לא תהייה בחברת זכרים במשך של כחודש ימים. ההפרשה הדמית יכולה להמשך כשבועיים ואף יותר, אך הנקבה ממשיכה להיות פוריה גם לאחר הפסקת הדימום.
כיום ההמלצה לרב בעלי הכלבים היא לעקר את הכלבה לפני או אחרי היחום הראשון שלה. לעיקור יתרונות רבים הן מבחינת בריאות הכלבה (מוריד סיכון לדלקות רחם, לגידולי עטין ועוד) והן מבחינת מניעת הריון בלתי רצוי. נקבה מעוקרת מקבלת הנחה בעלות הרשיון הרשותי (חיסון הכלבת) השנתי.

סירוס:
ברפואה הוטרינרית המודרנית ממליצים ביותר על סירוס הזכר כבר בגיל צעיר. הורמוני המין הזכריים המופרשים מהאשכים מעלים את השכיחות לבעיות רפואיות מסוימות וכן גורמים לכלב להתנהגויות זיכריות בלתי רצויות (אגרסיביות, סימון טריטוריה בשתן, שוטטות אחר כלבות מיוחמות ועוד).
ככל שהכלב מסורס בגיל צעיר יותר, אותן התנהגויות זיכריות עדיין לא התבססו ולכן השפעת הסירוס טובה יותר. במקרים רבים תהליך אילוף הכלב קל יותר כשהכלב מסורס. לרבים יש את הדעה שסירוס הזכר הוא מעשה "לא טיבעי". למעשה לכלב אין צורך במין כהנאה. הדחף נובע מהשפעת הורמוני המין וריח הכלבה המיוחמת. הזכרים הרבים שאנו רואים במרפאה כשהם דרוסים, נשוכים ומורעלים או הכלבים שהולכים לאיבוד אחרי ליל שוטטות אחרי כלבה מיוחמת, לבטח אינו דבר "טבעי".
זכר מסורס מקבל הנחה בעלות הרשיון הרשותי (חיסון הכלבת) השנתי.

שמירה על השלד:
בשנה הראשונה לחייו כשעצמות גופו נבנות ומתעצבות, העומס המופעל על עצמות השלד חייב להיות מבוקר. הדבר בולט במיוחד בגזעים בהם נפוצה בעיית ה"hip dysplasia". הגור צריך לחזק את שריריו בהדרגה על מנת לתת את התמיכה הנכונה לשלד המתפתח. הפעילות הגופנית צריכה להיות מבוקרת והדרגתית וברמת מאמץ המותאמת לגיל וגזע הכלב. אנא התייעצו עימנו לפני שמתחילים להוציא את הכלב לפעילות גופנית מאומצת.
חשוב מאוד לזכור: כפות רגליו של הכלב עדינות מאוד ולכן אסור להוליכו על כבישים חמים, משטחים קוצניים, חדים וכו.

הבריאות הנפשית:
רבות מהבעיות ההתנהגותיות המופיעות בכלבים הן תוצאה של טיפול לא נאות בצרכיו הנפשיים של הכלב. את רובן ניתן למנוע. כאמור הכלב דורש חברה, טיולים, זמן למשחק ולמנוחה. בשנת חייו הראשונה הגור סקרן במיוחד ורצוי לחשוף אותו לחוויות וסיטואציות רבות ומגוונות (תוך שמירה על הסיכון בחשיפה לגורמי מחלה כפי שתואר). הדבר יתרום לבטחון העצמי של הכלב ולהתפתחותו המנטלית. בשעות בהן אין איש בבית יתכן והכלב ירגיש משועמם ונטוש ויתחיל לגרום נזקים. כדאי לספק לכלב תעסוקה לשעות הללו (ראו "רשימת מכולת",) או הדבר הטוב ביותר הוא למצוא לכלב (ובעיקר לגור) חברה (מישהו שיוכל לשמור על הגור במידה ואנו נעדרים לשעות ארוכות מהבית).

בכל מקרה של שינוי במצבו הבריאותי או ההתנהגותי של הכלב (כולל דכאון, חוסר אכילה וכו) יש להתקשר בהקדם למרפאה.

בריאות הציבור:
כבעליו של כלב מוטלת עליכם האחריות לדאוג גם לבריאות הציבור: לודא שהכלב קיבל את חיסון הכלבת בזמן, ללכת עם הכלב קשור ברשות הרבים ולאסוף את צואת הכלב. על פי החוק, חייב בעליו של כלב לאסוף את צרכי הכלב מרשות הרבים ולהשליכם לפח. הכוונה לא רק על מדרכות אלא גם במידשאות ציבוריות, פארקים וכו. כלב שעושה צרכיו בגן שעשועים ממש מסכן את בריאות הילדים היות והילדים עלולים לגעת בצואה ואף להכניס אותה לפה! לכן, אנא שימו לב היכן כלבכם עושה צרכיו! איסוף הצואה תורם גם למניעת העברת מחלות ותולעים בין הכלבים עצמם.

מפגשי גורים:
כחלק מתפישת השרות הכוללת שלנו במרפאה, ומתוך מטרה להעביר לכם בעלי הגורים את מירב המידע העדכני הקיים כיום בכל הנושאים הקשורים לגידול הכלב, אנו מקיימים במרפאה מפגשי גורים לכלבים ובעליהם. במפגש מועברות הרצאות בתחומים שונים (רפואה, אילוף וכו) על ידי מיטב אנשי המקצוע שגם עונים לשאלות הרבות.
המפגשים הם חוויה חברתית ולימודית ומומלצים לכל בעלי הגורים וגם לאלו המתכננים לקחת גור. הודעות על המפגשים נשלחות בדואר ומפורסמות על לוח המודעות במרפאה .
מומלץ ליצור קשר עם המרפאה ולבדוק מתי מפגש הגורים הקרוב – 09-8987760
מידע וספרות:
במרפאה קיימים דפי מידע רבים המכילים מידע חשוב על בריאות הכלב. הדפים נמצאים שם למענכם ומחולקים ללא תשלום. אנא עשו בהם שימוש. בכל חנות ספרים יש ספרות על גידול כלבים. כדאי שיהיה ספר כזה בבית ולעיין בו מדי פעם. אינטרנט: הרשת מוצפת באתרים על חיות מחמד, כלבים, ומה לא.. גלישה נעימה!

אנו מאחלים לכם המון הצלחה והנאה בגידול הכלב!
צוות המרפאה עומד לשרותכם בכל בעיה או שאלה וישמח ללוות אתכם בכל עת.